אבא ובת

אולי תשתפי את אמך, ותרחיקו את הבן בליעל הזה מהחיים שלכם.
זה לא פייר כלפייך.

הלואי! זה ככ לא פשוט:(:(
חבר של המשפחה :/

הוא לא פוחד שתנקמי?

לא .הוא בטוח ששכחתי. אני מתנהגת כרגיל לידו

למה חסמת תגובות אצלך?

היי גיא
אתה באמת כותב מדהים, חבל שחסמת תגובות מתחשק נורא לפעמים לדבר איתך בבלוג.

אני לא חושב שאפשר לשכוח אי פעם את מה שהוא עשה לך. ולא לי להשיא לך עצות. אך אולי אולי לחשוב שהנצחון שלך זה העובדה שאת מרימה ראש וחיה את החחים שלך.
נכון יש הרבה קשיים, כאבים לילות ללא שינה ומה לא... וממה שאני רואה את כמו הפניקס, עוף החול שקם ונולד מחדש מתוך האפר. יש לך בהחלט להתגאות על האדם שאת.
וזה אולי הנצחון שלך, והוא? שירקב.
אני חצי מאוהב :-)

נתת לי ככ הרבה כוחות במה שכתבת לי. אני קוראת שוב ושוב ושוב.
זה הנצחון שלי!

מאוהב במי;)?

איך עושים קריצה...? איך?
דרך אגב, שמת לב שבשיכול אותיות קריצה הופכת לקרציה? :-)
סתם משהו שפתאום לכד את עיני.
ואת בהחלט מנצחת יקירה

חחחח פשוט בסימני פיסוק חחחחחחח
חבל שלמרות שאני מנצחת כואב לי

אני יודע, אני לא ממעיט בעוצמת הכאב. הוא שם והוא קיים ולערנו גם ילווה תמיד.
השאלה תמיד מה עושים איתו

פעם הייתי עושה שטויות עם הכאב
היום אני במגמת שיפור :)
כואב אבל לא פוגעת בעצמי

אני יודע, הבנתי בין השורות והתגובות. פעם זאת כנראה הייתה הדרך היחידה להחזיר שליטה לחייך.

את צריכה להיות גאה בעצמך שאת ממשיכה את חייך, למרות הטינופת שפגע בך!
תהי גאה בעצמך על כך שאת לא נשברת והמשכת בחיים למרות הפגיעה שלו בך.
וכל כך מבין את הקושי שלך להתנהל מול המשפחה שלך בזמן שהוא "חבר" של הורייך.
זה פשוט משהו שלא נתפס שאת נדרשת להמשיך לחייך לידו כאילו הכל כרגיל.

היו שנים שהיתי קטנה יותר שכול פעם שהוא היה בא הייתי רצה אליו לחיבוק
בתור ילדה קטנה לא הבנתי את החיבור שיש לנו וכמה זה חולה

זה נשמע נורא , מניח שהיום זה מייסר אותך שכך נהגת.
את צריכה הרבה כח על מנת או להדיחק או להתמודד עם זה מדי יום.

כן..מייסר לחלוטין,המון כוחות

מזעזע בעיניי.. אני אפילו לא יודעת איך להגיב לזה...